ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

ציפיתי לגדולות ונצורות מהסרט בעקבות התשבוחות והפרסים. את הגדולות לא מצאתי ואת הנצורות אני עדיין מחפשת בסמליות. כרגיל נפלתי על עוד סרט בינוני. הצילום לא רע והבימוי משכנע. הסיפור נהדר. אז לאן נעלמו בכ"ז הגדולות והנצורות? כל הצלבים שבעולם (גם אם יופיעו בפריים אחד) לא ישכנעו אותי בעומקו של הסרט. השימוש בצלב כסמל הוא מוגזם ופשטני ולא עובד. המשחק של מריה לא רע, אבל גם לא כובש. הרגשתי בסרט כמו מלפפון-חצי-חמוץ. או שהיא אדישה או שהיא מתייפחת אבל לא רואים ייסורים. מריה אמורה להתייסר. היא אמורה לסבול. אנחנו אמורים לסבול. כל הסבל עובר דרך דמותה של לוסי. חבל, כי לוסי אינה הדמות הראשית. דומה כי למרות תלאות הדרך לא חל שינוי בדמותה של מריה. גם כך מדובר בדמות שטוחה שאינה מפתיעה ולו פעם אחת את הצופה. מריה נשארת מריה ועינת נשארת עינת.לא היא ולא אני עוברות טרנספורמציה. אין הזדהות. נראה שמריה בולעת את הקונפליקטים של הסרט יחד עם 62 החבילות: הם צצים מדי פעם אך מוחלקים ומושטחים (ההריון, ההתמודדות עם האחות, עם סוחרי הסמים, עם חברתה בלנקה, עם החבר חואן). אין כאן קונפליקט אחד ראוי לשמו שמוציא את הקישקע מהדמות, שגורם לה לצאת מעובי הקליפה. הדמות תמיד יוצאת כשידה על העליונה. שום דבר לא באמת מצליח לגעת (לא במריה ולא בי). סיפור טוב שהולך ומתמסמס זה דבר מכעיס. החומר חזק (תרתי משמע) אבל הוא מתפזר לעננה של סרט שיכול היה להיות סרט טוב. מחר נקנה עוד אבוקדו.

סרט מרתק, חזק, אותנטי מאוד, לא סרט חינוכי ולא סרט בלתי חינוכי, הסרט לא לוקח צד, אתה צופה, עוקב במתח אחרי המתרחש, אבל לא נשטף ברוח של עמדה מסויימת.לא קל ויחד עם זאת מומלץ מאוד.